קו עתונות דתית בע"מ נ' עירית ראשון לציון

החלטה

1.בפניי מונחת בקשה למחיקת כותרת והעברת התביעה לפסים של סדר דין רגיל.

2.המבקשת טוענת כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר שאינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לטענת המבקשת, בכדי שתוכל המשיבה לנהל את תביעתה בסדר דין מקוצר, על מקור סכום התביעה להיות בחוב למשיבה בגין סכום קצוב וכי התביעה הינה מכוח התחייבות או חוזה. כמו כן, נדרשת המשיבה להביא בפני בית המשפט ראיות שבכתב. לטענת המבקשת כלל אין המדובר בסכום קצוב וראיה לכך ניתן לראות בנספחים המצורפים לכתב התביעה, אשר אינם מעידים על סכומי חוב חד משמעיים. בנוסף, האופן בו חושב סכום התביעה (לרבות הנתונים עליהם הסתמכה המשיבה) כלל אינו מפורט ועל כן אין המדובר בסכום קצוב כהגדרתו. שנית, אין תביעת המשיבה מעוגנת בחוזה או התחייבות מול המבקשת שכן אף לשיטת המשיבה, חלק מההסכם בין הצדדים היה בכתב וחלקו בעל פה. לטענתה, המשיבה מודה בפה מלא כי בגין חלק מההזמנות אין כל ראיה בכתב, ואם רק חלק מן התביעה הינו בגין סכום קצוב, הרי הדבר מצריך בירור מקיף ויסודי בדרכו של סדר הדין הרגיל. התחייבויותיה של המבקשת, כעירייה, לא רק שחייבות הן להיות בכתב אלא עליהן להיות מגובות בחתימת ראש העירייה והגזבר. לא זו אף זו, כלל הראיות בכתב אשר צורפו לכתב התביעה אין בהן בכדי להוות ראיה לכך שהמבקשת נמנעה מלשלם למשיבה כל סכום בגין שירות אשר קיבלה. טענה זו מקבלת משנה תוקף לאור טענת המשיבה בכתב תביעתה כי המבקשת נמנעה לאורך מספר שנים מלשלם לה כל תמורה בגין השירות אותו סיפקה. המבקשת הצביעה על אי סדרים מהותיים בספריה של המשיבה כפי שצורפו לכתב תביעתה – דבר אשר מצדיק כשלעצמו את מחיקת כותרת התובענה. לפיכך, לטענת המבקשת, כתב התביעה אינו עומד בתנאי תקנה 202 ועל התביעה להתברר בסדר דין רגיל.

3.בתגובתה, טענה המשיבה כי בקשה זו הינה ניסיון של המבקשת לדחות ולעכב תשלום חוב כלפי המשיבה. לטענת המבקשת באשר להיותו של חלק מהחוזה בין הצדדים בעל פה, עונה המשיבה כי תקנה 202 (1)(א) מכירה בהיווצרותו של חוב בסכום קצוב מכוח התחייבות מכללא. בנוסף, המבקשת נמנעה מלצרף לבקשתה כל תצהיר חתום מנציגי העירייה אשר הזמינו מהמשיבה את הפרסומים נשוא התובענה ויש בכך להראות כי לגופו של עניין אין בבסיס לבקשתה. לעניין נטל הראיה הנדרש במסגרת תקנה 202, טענה המשיבה כי נדרשת ראשית ראיה בלבד, נטל אשר ללא ספק עמדה בו לאור הנספחים המצורפים לתביעתה. בנוסף להעתקים מן הפרסומים אותם הזמינה המבקשת, צרפה המשיבה לתביעתה גם את כרטיסי החשבון שברשותה והדבר מהווה ראיה בכתב לחוב. בנוסף, המבקשת לא צרפה ראיה לכך ששילמה למשיבה את חובה ולכן דין הבקשה להדחות.

4.דיון והכרעה:

תקנה 202 לתקנות מגדירה מהם התנאים המאפשרים לבעל דין לנהל הליך בסדר דין מסוג זה. וזו לשון הסעיף:

"202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות –

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;

(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;

(3) תביעות לסילוק יד מקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב."

5.בבקשה זו עניינה במחלוקת באשר להתקיימותם של התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א).

משהוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה זו והנתבע טוען שאין התביעה מתאימה להתנהל בסדר דין זה, יבחן אותה בית המשפט על פי מתווה המחוקק המחולק לשלושה שלבים. ראשית, עליו לבחון האם מדובר בסכום כסף קצוב. שנית, עליו לבחון את השאלה האם התביעה סמוכה על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בהקשר האחרון, תביעה בסדר דין מקוצר מותנת בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה זו.

ראיה בכתב יכולה להיות כל מסמך אשר הינו חתום על ידי הנתבע או אשר נעשה על ידו. עוד יצוין, כי לצורך הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר אין כל צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב – וראשית ראיה מספיקה. הכתב אינו נדרש להוות ראיה מלאה לכל עילת התביעה אלא הוא נדרש לספק ראשית ראיה בלבד לחובו של הנתבע כלפי התובע.

בעל דין המתנגד לניהול ההליך על פי סדר דין מקוצר חזקה עליו לשכנע את בית המשפט כי אין התביעה ממלאת אחד מיסודותיה של התקנה ועל כן אין מקום לניהול התביעה בסדר דין זה [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 783 - 784 (מהדורה אחד עשר, 2013].

בר"ע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ , פ"ד לח (2) 581 עמדה כב' השופטת מרים בן פורת על התנאי המהותי העומד בבסיס סדר הדין המקוצר, הנגזר מהתקנות:

"2.תנאי-בלעדיו-אין לבירור תביעה בסדר-דין מקוצר הוא, שהתביעה תהא על סכום כסף קצוב: תקנה 269(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963 (להלן - תקנות סדר הדין). משמע, שאם הסכום אינו קצוב, אין, כבר מטעם זה, להביא את התביעה לתחום סדר הדין המקוצר, למשל, כאשר מניחים לפני בית-משפט תביעה שכותרתה 'סדר דין מקוצר", ואילו מתוכן הדברים ברור, שהסכום הנתבע אינו קצוב, יועבר הדיון לפסים של סדר-דין רגיל אף אם לא ביקש הנתבע רשות להתגונן. די, למעשה, שחלק מהתביעה אינו בר- תביעה בסדר-דין מקוצר, כדי שהעניין כולו יידון בהליך רגיל: (המ' 609/65[1]."

וכן יפים הדברים שנאמרו בא (ת"א) 39906/06 סגנונות וריהוט אחר בע"מ נ' דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ (פורסם בפדאור, 12.09.2006):

"תקנות 202 ו-203 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי תביעה בסדר דין מקוצר תשען על ראיות בכתב, וכתב התביעה יוכתר בכותרת "סדר דין מקוצר" ויצורפו לו העתקי מסמכים המובאים כראיה. כאשר התביעה איננה יכולה מטעם זה או אחר להתברר בסדר דין מקוצר, רשאי בית המשפט לתקן את הפגם ע"י מחיקת הכותרת האמורה. מחיקה זו נעשית בעת הבירור הבקשה רשות להתגונן ולאחר שבית המשפט החליט שאין להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר. כאשר מגלה בית המשפט בתביעה רכיב כלשהו שאין לתובעו בסדר דין מקוצר, הוא רשאי למחוק אותו מכתב התביעה ולהשאיר את יתרת התביעה כל כנה כתביעה בסדר דין מקוצר. סמכות זו נתונה לו לפי תקנות 91 ו92 לתקנות סדר דין האזרחי."